מצאתי הגדרה מעולה בעיניי לטיפול רגשי שהובאה בספרו של עמית שפיצר הפסיכולוג הטוב, שלא מצאתי בספרות המקצועית כל כך מדויקת כמו זו:
החוויה הטיפולית הינה חווית קבלה נקיה
קבלה שאינה מבקשת דבר לעצמה. קבלה מלאה של המטופל, על פצעיו ועל כשליו ועל בושתו.
קבלה כזאת מרחיקה את פחד המוות, אפילו אם רק לזמן מוגבל, למשך השעה הטיפולית.
כפי שאלומת אור של פנס מרגיעה את ההולך בחושך, אפילו אם אינה מסלקת את החושך כולו.
הקבלה מאפשרת למטופל מנוח, ומרחב וזמן לחוש את עצמו במלואו, להתפכח , להתבונן על סביבותיו ואל תוכו פנימה, לעשות סדר בחומרי הוויתו, לכוון את הכלים, לנגן את סדר בחומרי הוויתו, לכוון את הכלים, לנגן את התו הנכון. קבלה כזאת היא נשמתו של הטיפול, הוא המרכיב הפעיל, התיקוני, המחיה והמאשש. ובלי הבנה אין קבלה.
(המטפל הטוב, שפיצר נ’. עמוד 173)
